החלטה בתיק ה"ת 4222-01-12 - פסקדין

בקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), תשכ"ט-1969.

המבקשת, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " חברת הביטוח") ביטחה רכב מסוג מאזדה 6, מספר רישוי 37-478-69 (להלן: " הרכב"). ביום 7.4.10 נגנב הרכב. המבקשת פיצתה את המבוטח, נכנסה בנעליו ואף נרשמה כבעליו של הרכב (נספח 4 לבקשה).

ביום 19.6.11 התלונן המשיב 2, מר חגי מעודה (להלן: " המשיב") במשטרה על חשד לזיוף סימני הזיהוי של רכב מסוג מאזדה 6 מס' רישוי 30-184-69 שרכש ביום 11.5.10 מסוחר רכב בשם חסן סעיד (להלן: " מר סעיד").

המשטרה פתחה בחקירה שבמסגרתה, נתפס הרכב והוא מצוי בידי המשטרה. לעת הזו טרם הסתיימה החקירה. תיק החקירה הועבר לעיוני. מטבע הדברים, לא ניתן לפרט את חומר החקירה. מכל מקום, דו"ח מז"פ קובע, כי שלדת ומנוע הרכב שמספרו 30-184-69 זויפו. בבדיקה נמצא כי מספר השלדה האמיתי הוא זה של הרכב הגנוב. נקבע עוד כי מספר המנוע המוטבע ברכב הוא מזויף, אך בשל עומק ומידת ההשחתה, לא ניתן לשחזר את המספר המקורי.

חברת הביטוח מבקשת, כי יינתן צו המורה על שחרור הרכב לידה.

המשיבה 1 (להלן: " המשיבה") מתנגדת להחזרת מנוע הרכב, אשר לפי דו"ח מז"פ לא ניתן להגיע למספרו המקורי, אך אינה מתנגדת להחזרת הרכב, ללא המנוע המזויף. עוד ביקשה המשיבה לזמן לדיון בבקשה את המשיב, אשר הגיש את התלונה ומסר את הרכב למשטרה, שכן הוא טוען לבעלות ברכב.

המשיב מתנגד לבקשה ומבקש לשחרר את הרכב לידיו. לדברי המשיב, ביום 13.10.07 רכש ממר סעיד, אשר שירת עמו בעבר במשטרת ישראל, והינו סוחר רכב, רכב מסוג מאזדה 3, עסקה אשר הסתיימה בהעברת בעלות (זכרון הדברים מהעסקה הקודמת צורף כנספח א' לתגובה). לפיכך, כאשר פנה מר סעיד למשיב והציע לו לשדרג את רכבו לרכב חדיש יותר מסוג מאזדה 6, ראה בכך הזדמנות. ביום 11.5.10 חתמו הצדדים על זכרון דברים, והמשיב רכש ממר סעיד את הרכב (זכרון הדברים שנחתם בין מר סעיד למשיב צורף כנספח ב' לתגובה). התמורה עבור הרכב שולמה באמצעות עסקת טרייד-אין, במסגרתה נתן המשיב למר סעיד את הרכב הקודם שרכש ממנו, ובנוסף שילם לו 66,000 ש"ח במזומן. מר סעיד נתן למשיב עותק צילומי מרישיון הרכב, הרשום על שם חברת אלבר ציי רכב, בתוקף עד 28.7.10 (נספח ג' לתגובה), ולאחר מכן מסר למשיב כפל רישיון מקורי. המשיב הציג גם פוליסת ביטוח מקיף שעשה לרכב, בתוקף מיום 1.5.11 (נספח ז' לתגובה).  

לאחר שמר סעיד לא העביר במשך תקופה ארוכה את הבעלות ברכב והחל להתחמק ממנו, המשיב החל לחשוש שמא הדברים אינם כשורה, והתקשר לחברת אלבר. שם נאמר לו כי הרכב שייך לאדם פרטי, מידע שהוביל את המשיב להגשת התלונה במשטרה. הרכב עצמו נמסר לחזקת המשטרה.

המשיב תמך תשובתו לבקשה, בתצהיר (המשיב לא נחקר על תצהירו).

המבקשת טוענת כי לא התמלאו תנאי תקנת השוק, משום שהרכב לא היה רשום על שם המוכר אלא על שם אלבר. לפי הטענה, לא הוכח שהעסקה נעשתה במסגרת עיסוקו של המוכר, לא הוצגה קבלה על תשלום; והעסקה לא נעשתה במהלך העסקים הרגיל, משום שלפי גרסת המשיב, המוכר פנה למשיב והציע לו לשדרג את הרכב.

סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי קובע: 

"על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסוים (להלן - שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו".

הדיון שבפניי לא יקבע את זכות הבעלות ברכב, אלא רק למי יימסר התפוס. יחד עם זאת, למי שהרכב יימסר לידי יוקנה יתרון דיוני היה ותתעורר שאלת הבעלות בהליך אזרחי. בבש"פ 2671/01 סיני נ' מילרה נפסק בעניין זה: "יש לזכור, כי עצם מסירת החפץ לידי התובע בו זכות, משמעותה העברת נטל השכנוע על שכמו של האדם המבקש לאחר מכן להוציאו מידי המחזיק. כל זה במסגרת העיקרון הגדול: המוציא מחברו עליו הראיה".

כאמור, המבקשת היא הבעלים הרשום של הרכב. המשיב החזיק ברכב טרם שנתפס ע"י המשטרה. משכך, על המשיב, הטוען לזכות ברכב, לעמוד בתנאי תקנת השוק הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, ולפיה:

"נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב".

בדנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארה"ב, פ"ד נז (2) 632, נקבע כי סעיף 34 לחוק המכר יקנה עדיפות לקונה נכס נד על פני בעליו המקוריים בהתקיים 6 תנאים מצטברים, כדלקמן:

 "א. כריתת חוזה מכר;

  ב. ביחס לנכס נד;

  ג. הנכס נקנה ממוכר העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר;